פסק-דין בתיק ע"פ 45118-01-12

הערעור בתמצית:

בפנינו ערעור המאשימה על קולת גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד פלאח) אשר הרשיע את המשיב על פי הודאתו בשתי עבירות של היזק לרכוש במזיד, עבירות לפי סעיף 452 לחוק העונשין, ובשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, וגזר עליו עונש של שישה חודשי מאסר על תנאי וכן קנס כספי. בנוסף חויב המשיב לפצות את נפגע העבירה.

בבית משפט קמא הועמד המשיב לדין בכתב אישום שכלל שני אישומים. באישום הראשון הואשם המשיב בכך שפגע במזיד ברכב שחנה בעכו מאחר ורכב זה חסם את דרכו עם עגלה וסוס. המשיב איים על בעל הרכב וניקב את צמיגי מכוניתו. האישום השני מייחס לו פגיעה בצמיגי רכב נוסף שחנה באותו האזור. בנוסף צירף המשיב כתב אישום אחר המייחס לו עבירה של איומים שהושמעו כלפי שוטר שמנע מהמשיב להיכנס לתחומי עכו העתיקה עם הסוס והעגלה.

המשיב הודה כאמור במיוחס לו. המאשימה ציינה את עברו הפלילי העשיר וביקשה לגזור עליו עונש של מאסר ממושך. הסניגור ביקש שלא למצות עם המשיב את הדין בהתחשב בהודאתו ובנסיבות המקרים.

בית משפט קמא החליט כי בשים לה להודאה יסתפק בעונשים שפורטו לעיל. מכאן ערעור המאשימה על קולת העונש.   

כפי שיובהר סבורים אנו כי יש לקבל את הערעור והחמיר בדינו של הנאשם/משיב. עם זאת, ובשים  לכלל שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם, החלטנו להסתפק בענישה של מאסר שירוצה בעבודות שירות.

טיעוני הצדדים:

ב"כ המערערת טוענת כי טעה בית משפט קמא כאשר הביא בחשבון לקולא את העובדה שהמערער, המתפרנס מעבודה עם עגלה וסוס, נקלע למצב שנתיב תנועתו נחסם. עניין זה אינו מהווה עילה לבריונות. כמו כן טוענת ב"כ המערערת כי מדובר במשיב עם עבר פלילי עשיר שגם איים על שוטר. בנסיבות אלו לא היה מקום לסלחנות שגילה כלפיו בית משפט קמא. לגישת ב"כ המערערת סלחנות מופלגת זו מעודדת בריונות ומסכנת את הציבור ולכן היה מקום לגזור על המשיב עונש של מאסר ממושך.     

הסניגור טען בפנינו כי העונש שנגזר אינו חורג לקולא במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט. לגופם של דברים טען כי עברו הפלילי של המשיב הוא מלפני למעלה משבע שנים. מאז שינה המשיב את אורחות חייו והוא מנסה להתפרנס בכבוד. ההפרעה לפרנסתו היא זו שגרמה להתלהטות היצרים ואולם לגישתו של הסניגור, דווקא בנסיבות אלו, העונש שנגזר הוא ראוי ומשרת את התכלית של הרתעת הנאשם ביחד עם פיצוי נפגע העבירה.

טיעוני הצדדים פורטו בהרחבה בפרוטוקול הדיון ופירטנו אותם כאן בתמצית בלבד.

דיון:

בטרם נתייחס למקרה שבפנינו נזכיר את הכלל בדבר הגבלת ההתערבות של ערכאת הערעור בגזרי דין של הערכאה הדיונית, כפי שפורט לאחרונה בע"פ 9507,9590/11 שני סביליה נ' מדינת ישראל (וערעור שכנגד) [ניתן ביום 4.4.12]. סעיף 18 בפסק הדין:

"ראשית, יש לזכור כי אין די בהתקיים מגמת החמרה בפסיקה ביחס לנסיבות בעבירות הנדונות, כדי לומר כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. עדיין נדרשת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו (ראו למשל: ע"פ 1142/11 סדיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 8.2.2012), בפסקה 34 לפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן ), ועל יסוד כך גזר בית המשפט המחוזי את הדין, כשאיזן בין שיקולי הענישה השונים.

           שנית, אין די בעובדה כי ניתן היה להשית על המערערת עונש חמור יותר מאשר זה שנגזר עליה. בהחלט ייתכן שלו היינו יושבים בעניין זה כערכאה דיונית, העונש שהיה מושת על המערערת היה חמור יותר באופן משמעותי. ואולם, הכלל המושרש בפסיקת בית משפט זה הוא כי אין ערכאת הערעור מחליפה את שיקול דעתה בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואין ערכאת הערעור ממצה את הדין עם נאשם, אלא בנסיבות חריגות (ראו, למשל: ע"פ 6348/05 מדינת ישראל נ' תלאווי (טרם פורסם, 1.8.2005), בפסקה 7 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ). איני סבור כי המקרה שלפנינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים כאמור, המצדיקים התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי."

הלכה ידועה היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב ולשנות מגזר הדין שניתן בערכאה הדיונית, אלא רק במצבים חריגים שבהם נפלה טעות בגזר הדין, או כאשר גזר הדין חורג במידה קיצונית מרף הענישה הראוי והנוהג במצבים דומים [ע"פ 8404/11 רומן אסיאלוב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.6.12)]. עוד נזכיר את הכלל כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם שבפני.    

בהביאנו בחשבון את הכללים דלעיל סבורים אנו כי במקרה זה יש להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא החורג חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה. מדובר בבריונות לשמה כנגד אזרחים וכנגד שוטר. אמנם כנגד השוטר דובר באיום בלבד ואולם די היה בכך כד להצדיק ענישה חמורה יותר שתכלול רכיב של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. חובה על בית משפט להגן על משרתי הציבור ועל שוטרים בפרט מפני איומים ומעשי אלימות. אין גם מקום להתיר לאיים על אזרחים ולפגוע ברכושם רק מהטעם שהמשיב סבר כי אלו מפריעים לו בפרנסתו. בהביאנו בחשבון את ריבוי המעשים, ביחד עם עברו הפלילי המכביד של המשיב, סבורים אנו כי בית משפט קמא הקל עמו וחרג חריגה קיצונית מהענישה הראויה, באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בגזר הדין.

בנסיבות העניין, ובהתחשב בכלל כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם שבפניה, ורק מטעם זה, לא נגזור על המשיב מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח. עם זאת סבורים אנו כי יש מקום לגזור עליו מאסר שירוצה בעבודות שירות.

אשר על כן, ובשים לב לחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, אני גוזרים על המשיב עונש של חמישה חודשי מאסר שירוצו העבודות שירות ב" יד ליד" שבעיר לוד. לעניין זה נציין כי מטעמים שפורטו בחוות דעת שבפנינו, היה הכרח להרחיק את המשיב מהעיר עכו לצורך ריצוי עבודות השירות. הבאנו את הרחקתו מעכו בחשבון, במובן זה שהדבר מהווה ענישה לכשעצמה ומכאן גם תקופת ומשך ריצוי עבודות השירות שנגזר על המשיב. עם זאת לא מצאנו לנכון לנכות את ימי המעצר, שבהם שהה המשיב במסגרת ההליכים נשוא כתבי האישום שבפנינו (8 ימי מעצר), מתקופת ריצוי עבודות השירות.

סיכום: